לשבור את תקרת הזכוכית 

לשבור את תקרת הזכוכית

שלום, מכירים את המושג -

משתמשים בו לתיאור אדם בעל יכולת שאינו מצליח להגיע להישגים, שאחרים מתרשמים שכן יש לו יכולת להגיע אליהם.

מנהל יאמר זאת על איש מכירות שלא פורץ רמת מכירות קבועה. עורך יתבטא כך על עיתונאי שאינו מגיע לדקויות שנראה לו שלפעמים הוא קולט. לפעמים יתארו כך מזכירה "בכירה", שפעמים רבות מוכיחה יכולת ארגון אך לא תבקש לעצמה סמכות.

נשמע שיש באמירה זאת פרגון לא קטן, אבל פתאום תפסתי שהמושג הזה מעוות.

מזכיר לי מילות סיכום ששמעו הורי כל פעם ממורה אחרת : "ילד עם פוטנציאל רק חבל שהוא לא מתאמץ יותר, לא משקיע, ראשו לא בלימודים".

מתוך בורות מניחה המורה שהכל מותנה במאמץ רצוני. באמירה "אם רק היית מתאמץ" היא שולחת חץ סמוי של ביקורת : זאת רשלנותך ואתה תשלם את המחיר. לעצמה היא עושה עבודה קלה, מסירה אחריות לעזור לילד למצוא דרך להגיע ולממש את יכולתו.

לא רק שחסרה באמירה זאת הבנה קריטית, יש בה אטימות במסווה של הערכה. ולכן היא אמירה מעוותת.

הדבר האחרון שאדם חסום יכול לעשות הוא להתגייס מתוך הכרה של מישהו אחר בפוטנציאל שלו.

כאשר אדם מתקשה להביא לידי ביטוי יכולות שמצויות בו, הוא כנראה אפוף בערפל סמיך, שהגורמים לו פנימיים ועמוקים, ושכרוך בחוסר ביטחון, בהעדר אמונה בכוחות שלו, לפעמים גם בתחושה שהוא לא ראוי להצליח. כל אלה לא ישתנו פשוט מפני שאדם אחר יאמר לו שהוא כן מסוגל וראוי.

מה שלאחד נראה מבחוץ פשוט, מרגיש מעיק וחסום למי שסובל.

לפעמים תשמע חבר טוב שלא מבין למה אתה לא מתחתן, הרי אתה אדם מקסים . . . אתה מסוגל להיות אבא ובעל נפלא.

אתה מסוגל, הם אומרים, ובין השיטין מתגנב לשם "רק . . . תשתדל"

לך תסביר להם.


האם אתה מרגיש לפעמים שיש מעליך תקרה שגורמת לך ללכת שפוף -

מי נותן לך את ההרגשה הזאת - מישהו בעולם הממשי - קול פנימי ?

קול של פעם או קול של עכשיו ?

האם זה קול שאומר לך שלא תוכל להרוויח יותר מ . . .

אם אתה מתקשה להביא את עצמך לידי ביטוי בקריירה, בזוגיות, בהורות, ב . . . ברצוני להציע לך נקודת מבט חדשה על שאלת הפוטנציאל האישי -

הכר את הסקרנות של עצמך.

עבודה במעורבות ובהנאה, למידה אקטיבית, ביטויים יצירתיים, בבסיסם של כל אלה סקרנות. סקרנות בריאה.

כל ילד מגיע לעולם עם עניין ויכולת טבעית לחקור, להעלות השערות ולהציע תשובות, ולהמשיך משם לשאלות נוספות וכך הלאה, הולך ומתפתח.

הורים שמבינים לנפשו של הילד יעודדו ויחזקו נטייה טבעית ובריאה זאת. ימנעו מהצגת פתרונות סגורים ויעודדו פיתוח של מרחב עצמאי. בשנים הראשונות בגן ובבית יחשפו את הילד לגירויים שמתוכם הוא ירגיש חופשי לבחור ולעשות כרצונו, בזמנו ובדרכו. יטיילו בשדה גם ללא מטרה לימודית, כדי לעודד גילוי וחקירה. של גזע עץ שהתייבש ונפל, למשל, שמשך את תשומת ליבו של הילד והוא בחר להתעכב לידו.

גם אם גדלנו בסביבה שלא ידעה לתמוך בסקרנות הטבעית שלנו והתרגלנו להצטמצם, ויתרנו על הקשבה למשיכה הטבעית שלנו, עדיין לא מאוחר.

גם אם לא תמכו בדרכנו וגרמו לנו לחשוש, "להקטין ראש", גם אם הרסו זרעים של עצמאות וסקרנות שהיו טמונים בנו, יש ביכולתנו לרפא את האמון ביכולת שלנו לחקור ולהגיע לפתרונות בדרך עצמאית.

אדם שיכול להתבונן על עצמו, על הסקרנות שלו ועל כל חלק שייבחר, יכול בכוח אותה התבוננות לרפא ולהסיר חסימות מעכבות.

משם יצור לעצמו תנאים חדשים מהם יוכל לצמוח ולהמריא.

בהתבוננות זאת על הסקרנות היום יתכן שתוכל גם להיזכר בדרך בה התבטאה, או לא, סקרנותך כילד.

איזו סקרנות היתה לך אז - זוכר מה משך אותך -

האם הרגשת שהוריך ידעו לעודד את הסקרנות שלך ?

האם היום אתה יודע כיצד להזין ולטפח את הסקרנות שלך ?

האם כאבא, כמנהל, כעמית בעבודה, אתה יוצר סביבה שמעודדת סקרנות אצל אחרים -

הכרה חדשה במה מעניין ומרתק אותך יכולה להוביל למקומות חדשים של פריצת דרך, לכוחות פנימיים שיגלו לך כיצד נכון לך להביא את עצמך בעבודה ובכלל.


מקווה שסימנתי דרך שתאיר ותיקח אותך צעד אחד קדימה.